פנורמה – הסְפֵירָה של האטלס

התערוכה "פנורמה: הסְפֵרָה של האטלס" מציעה שני מבטים משלימים: 

האחד הוא מבט היסטורי אל מקבץ מלוחות האטלס מנמוזינה (Bilderatlas Mnemosyne), פרויקט החקר של המלומד היהודי-גרמני אבי וארבורג (Warburg, 1929-1866), שהתגבש בשנים 1929-1927. 

המבט השני מפגיש בין אמניות ואמנים שפועלים כיום בישראל לנושאים ולדימויים שעולים מן הזיכרון התרבותי שאצור בלוחות האטלס.

באטלס של המנמוזינה, אלת הזיכרון ואימן של המוזות, וארבורג ממפה את הזיכרון התרבותי של תרבות המערב. האטלס מורכב מלוחות שעליהם שיבץ וארבורג שרטוטים, גזרי עיתון, כתבי־יד, ובעיקר תצלומים המציגים עבודות אמנות, קלפי טארוט, תיעוד ממצאים/חפצים ארכיאולוגיים, תרשימים ואיורים. אלה מופיעים על הלוחות לא כסיפור ליניארי אלא כרשת פתוחה של קשרים, חזרות והדהודים שמקיצים את הדימוי מתנומתו. 

דרך הלוחות נחשף המתח שבין סדר רציונלי לבין כוחות של מאגיה, מיתוס ודמיון, אנרגיה ותשוקה, ובין העולם העתיק לתרבות הרנסנס. זו פעולה ניסויית ומצטברת, בעלת אופי ארכיאולוגי ואוצרותי, שבאמצעותה ביקש וארבורג להדגים את העיקרון של "הדימוי השורד" והנווד, לפיו העבר נוכח תמיד בהווה. 

התערוכה מציעה לקרוא את האטלס מתוך נקודת מבט מקומית: וארבורג זיהה את מקורותיהם של דימויים רנסנסיים רבים בעולם העתיק של המזרח התיכון וצפון אפריקה. מקבץ הלוחות המוצג כאן נבחר מתוך פרספקטיבה זו, ומתוכו עולים שלושה צירים מרכזיים – פנורמה, חליפין בין־תרבותיים וכוחו של הדימוי כאובייקט משפיע ופועל בעולם. 

במוזיאון בת־ים העגול מוצעת מחשבה על הפנורמה ועל אי־אפשריותה. התנועה בין הדימויים יוצרת תצורות חזותיות חדשות שמתלכדות ומתפרקות בתנועה קליידוסקופית. השם "אטלס" מזכיר את ההיגיון שמכתיב האטלס המדעי, אך תחתיו מופיעים רסיסים של פנורמה, היסטוריוגרפיה פרגמנטרית, אקראית ואסוציאטיבית שקורסת לתוך עצמה.