רקוקו: חיים תחת משטרי ייצוג

משתתפים: בועז ארד ומיקי קרצמן, אריאלה אזולאי, אוליבר רסלר, ליסה בידלינגמאייר, דייגו קסטרו, קוקן ארגון, פרנצ'סקו פיניציו, תומס גאלר, אור הרץ ועירא שליט, היטו שטיירל, רועי רוזן, אנה וויט, האנס זבדין והאוסף של רודי מאייר "פרסום ומהפכה"

אוצרים: סירי פייר ויהושע סימון

הרעיון בבסיס רקוקו: חיים תחת משטרי ייצוג מבוסס על תפישה רווחת הבוחנת את הפוליטיקה דרך שלושה מושגים מרכזיים: אסקפיזם, קונספירציה ושחיתות (resignation, conspiracy, corruption כלומר ReCoCo). במצב הנוכחי של הדבר-שאנו-קוראים-לו-דמוקרטיה, לעשייה פוליטית יש צורה של אסקפיזם, האמת הפוליטית מופיעה בצורת תאוריות קונספירציה ומשילות הפכה למילה מקבילה לשחיתות.

העבודה על התערוכה, שהחלה בשאלה מדוע ישנן כל כך הרבה תאוריות קונספירציה היום, מתמקדת ברעיון של משטרי ייצוג. במשטרי ייצוג אנו יכולים לזהות מערכת ייצוג כפולה – זו שבה יש ייצוג פוליטי וזו שבה יש ייצוג של המערכת הפוליטית: הראשונה היא מערכת של נבחרי ציבור שלכאורה מייצגים אותנו בתור "העם". השנייה היא מערכת הייצוג של אמצעי התקשורת דרכה אנו מיודעים על הפוליטי כ"צופים". המתח בין היותנו צופים והיותנו ריבונים בא לידי ביטוי בסדרה של פרדוקסים. הפאסיביות שלנו תחת שתי המערכות יוצרת התפוצצות שיחנית של תאוריות קונספירציה. כמוצא למתח הבלתי-פתור בין שתי הנטיות הפאסיביות שלנו – כצופים וכאזרחים – תאוריות קונספירציה מהוות תוצאה היפראקטיבית של פאסיביות פוליטית.

בעבר היה נהוג להאשים את העם על היותו נאיבי מדי, על כך שאנשים מאמינים בטוהר כוונותיהם של השליטים ובאלו שיש להם כוח. כיום נראה שאנו יכולים להסכים כי האזרח הממוצע אינו מאמין לאף אחד. תאוריות קונספירציה הפכו ידע רווח, הן אינן נושא עניין אזוטרי לאלו המאובחנים כסובלים מפרנויה אובססיבית. זהו דבר רגיל ונפוץ – כולנו סובלים מהפתולוגיה של המשטר שאותו אנו חולקים. דרך ניתוח של תאוריות קונספירציה אנו יכולים לאמוד מחדש את הקשר בין השתתפות וצפייה במסגרת מה-שאנו-קוראים-לו-דמוקרטיה: אנו קוראים את התקשורת – צילומים, כתוביות, כותרות, עיצוב וסיפורי חדשות – בצורה פרנואידית. כיוון שאנו פאסיביים פוליטית כתוצאה ממערכת הייצוג, אנחנו מקודדים באופן כפייתי את הייצוג של הפוליטיקה. החדשות יוצרות חוסר אמונה תמידי. תחת משטרי הייצוג אותן שאלות צפות ועולות: "מאיפה הגיע הדימוי הזה? מי הביא אותו לידיעתי? למה אני צופה בזה?" העיתונות הלא-ייצוגית של וויקיליקס הופיעה כתגובת-נגד להתמוטטות העיתונות הממוסדת, לאחר שלשקר בדבר הנשק להשמדה המונית, היו שותפות כל רשתות התקשורת המרכזיות בארה"ב, והן שאיפשרו את המלחמה האמריקאית השנייה בעיראק. המודל של וויקיליקס להצגת מידע מסווג הוא תוצאה של נוסחה החותרת ל"יותר דמוקרטיה דרך שקיפות", כמודל פוליטי שהסתבר כמניפולטיבי בפני בעצמו. ולמרות זאת, מאז שהופיע, ניתן לראות בו את אחד הגורמים שעודדו את התנועה העולמית לצדק חברתי. ומאז – מטהרן לקהיר, מתוניס לצ'ילה, מוול סטריט לשדרות רוטשילד, מכיכר סינטגמה לפוארטה דל סול – כולנו בוחנים מודלים חדשים לייצוג והשתתפות פוליטיים.

בדבר-שאנו-קוראים-לו-דמוקרטיה אנו משתתפים כצופים בהצגתם של פסוודו-אירועים כאירועים פוליטיים. התפקיד שלנו הוא לאשרר את האירועים בעודם מתפתחים. רקוקו הוא מושג דרכו אנו יכולים לבחון את בנייתם וארגונם של רעיונות פוליטיים שונים של משטרי ייצוג: שקיפות ותקשורת, צפייה וריבונות, אזרחות ונילסניזם. עלינו להבין אם כן שהפאסיביות שלנו היא חלק מהעסקה. אנו משתתפים בפסוודו-אירוע שהוא החברה האזרחית על טקסיה, במיוחד הבחירות הכלליות, כריבונים וכצופים. לאור המשמעות הכפולה של המושג משטרי ייצוג, ולאור העובדה שאנו מקבלים את משטרים אלה כמה-שאנו-קוראים-לו-דמוקרטיה, כולנו הופכים לחלק מהקונספירציה. אנחנו האליבי.

תערוכות עבר:

13.05.2017 - 16.03.2017

מאחורי הקלעים

13.03.2017 - 23.02.2017

פרוייקט מפלצתי

11.11.2015 - 09.07.2015

מיני גולף בת ים

04.03.2014 - 07.11.2013

טובין

03.11.2012 - 11.10.2012

מִדַּיָּא

26.06.2010 - 06.03.2010

זמן ציפייה

13.02.2010 - 12.11.2009

יחידות

26.08.2009 - 25.05.2009

פקטורי

17.07.2008 - 17.04.2008

מובי מארח

01.09.2007 - 25.08.2007

וידאו מרינה