טובין

משתתפים: ג'ניפר אבסירה, תמר אטון, יפתח איילי, מעיין אליקים, ירון אתר, בויאן וגד זוקין, צבי בן ארץ, עדן בנט, אסף גרובר, הארלד טיס ויוס דה גרוייטר, אנה דה פריז, תמר הירשפלד, ליאור ווטרמן, בי. וורץ, רוני וייס, צחי חכמון, פאהד חלבי, מלכי טסלר, שי יחזקאלי, נועה יפה, עמית לווינגר, טמיר ליכטנברג, הלה טוני נבוק, ערן נווה, שי-לי עוזיאל, שרון פדידה, ראולה פרטפניו, להלי פרילינג, ישי קלטר-שפירא, יהודית קקון, רונית קרת, כריסטופר צ'יאפה, אפרת קדם, מור שליט ולי נבו.

אוצרים: יהושע סימון, ליז חג׳ג׳

"אני אוהב את המכונה לקילוף תפוחי אדמה / ואת המכונה לחיתוך לחם / את שני הדודים בעלי ההגאים / חדר שמירה לארגזים / אני אוהב את המטבח בכללותו / כולל את המשטח…" (מתוך: אהרון שבתאי, קיבוץ, 1973)

חפצים אינם דוממים. משמעות המלה העברית חפץ היא רצון. חפצים מדברים כל הזמן: למשל, הם מספרים לנו שהעבודה בעולם בו אנו חיים עברה ברובה מייצור לצריכה; הם אומרים לנו שצורת העבודה הזאת מכוננת מעבר מניכור כחוויה המגדירה את יחסי העבודה (מושג שקשור בייצור תעשייתי), לחוב (הבסיס לתוכנית המימונית בכל חליפין – ממשכנתא ועד לתשלומים בכרטיס אשראי ועד רישיונות על קניין רוחני); חפצים מסבירים לנו שלמרות שנקרא לדברים "חידוש", "שינוי" או "שידרוג", יחסינו עם העולם מוקפאים ועומדים במקום – אנחנו נהיים דוממים בעוד החפצים חיים.

העבודות בתערוכה מעלות סדרה של עקרונות המפעילים את יחסינו עם חפצים. תפקידנו בעולם הוא לספוג עודפי ייצור; ניתן לחוש כי החפצים, שהגיעו לעולם כסחורות, מרגישים בבית בעולם, אולי אף יותר מאיתנו. לעומתם, האמנים המשתתפים נודדים בעולמן של הסחורות כמו ציידים-לקטים, ומציגים את ממצאיהם לא כפעולה של ניכוס אלא כמחווה של התרוששות. נותרנו ללא שליטה על חפצים – הם לא נתונים למרותנו. הם מנהלים את חיינו ביניהם. ככאלה כשהם מוצגים, הם הופכים לחומר את החלל-שלילי של החוב. כסחורות, חפצים אוצרים בתוכם את העבודה בשתי צורותיה: ייצור וצריכה. דרך שתי צורות אלה הם הגיעו לכאן; כסחורות, השפה של החפצים החיים מפגישה יחד את אוצר המלים של הניכור עם התחביר של החוב; בתצוגה החפצים מדברים ביניהם את המפגש הזה בלשונם.

מתוך השיחה שלהם מתווסף ערך נוסף לערך השימוש וערך החליפין של הסחורה – ערך סנטימנטלי. זה הערך דרכו ניתן להבין שכל החפצים (לא רק מוצרי אלקטרוניקה) הם מדיומים – הם מתקשרים אלינו כאן את כל האנשים שעשו אותם בכל שלב ובכל מקום אחר; כל מי שהביאו אותם לעולם – יצרנים, צרכנים, משתמשים. כך הסחורה מבטאת את אופייה האמיתי כאמנות. החפצים שבאו לעולם כסחורות מספרים לנו דרך התצוגה שלהם כאמנות, שמבט על העולם תוך ניתוח הכלכלה הפוליטית שלו מביא עמו מסקנות מיסטיות – חפצים אינם דוממים.

צילום: לנה גומון

תערוכות עבר:

פרוייקט מפלצתי
13.03.2017 - 23.02.2017

פרוייקט מפלצתי

11.11.2015 - 09.07.2015

מיני גולף בת ים

04.03.2014 - 07.11.2013

טובין

03.11.2012 - 11.10.2012

מִדַּיָּא

26.06.2010 - 06.03.2010

זמן ציפייה

13.02.2010 - 12.11.2009

יחידות

26.08.2009 - 25.05.2009

פקטורי

17.07.2008 - 17.04.2008

מובי מארח

01.09.2007 - 25.08.2007

וידאו מרינה