מִדַּיָּא

תערוכת גמר למחזור הראשון בתכנית ללימודי המשך באמנות. בית הספר לאמנות- המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל.

משתתפים: תומר אזולאי, יעל גזית, יעל גסר, ניצן המרמן, נועה יפה, עלמה יצחקי, אורית ישי, ליבר מאי, חלי מזראי, תמר ניסים, לוסיאנה קפלון, שי רטנר, והדס תפוחי.

אוצר: ברק רביץ

פרשת כִּי תִשָּׂא כורכת את המידות – מידותיו של אלוהים – במעשה אמנות משמעותי. לאחר שבני ישראל חוטאים במלאכת הפיסול למרגלות הר סיני, ומשתפים פעולה ביצירת עגל זהב, אלוהים נגלה בענן, עובר על פניו של משה, וזה קורא אליו "… ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה…" (שמות, ל"ד, פסוקים ו'-ז'). בשני הפסוקים שלעיל מונים, על פי המסורת, את שלוש-עשרה מידות הרחמים של האל. נוכחותן של אלה רבה בתפילה במועדים חשובים, ומקומן אינו נפקד מן התפילות גם בימי החול מדי בוקר. יתרה מכך, בשל קדושתן ומעלתן היתרה, חל איסור על היחיד לאומרן. אין אומרים שלוש-עשרה מידות אלא בציבור.

בדומה לאמירת שלוש-עשרה מידות, התערוכה, כלומר זמן צאתם של התוצרים מחללו הפרטי של האמן אל חלל התצוגה הציבורי, היא רגע של עיסוק במידות בפרהסיה. שלושה-עשר בוגרי התוכנית ללימודי המשך באמנות של המדרשה – אמניות ואמנים הנבדלים זה מזה בתחומי העיסוק, העניין והראייה האמנותית, שכונסו יחד לאחר קורות חיים ודרכים שונות – הגיעו לעת בה נהוג להזדקף ולעסוק במידות בפרהסיה, תוך שהם נכונים כולם לאתגר את הרגע הזה, לעיתים, כך נדמה, עד כדי חתירה תחתיו.

הדבר בא לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בריבוי עבודות הווידאו בתערוכה. הסרטים המוצגים מנהלים קשרים הדוקים יותר והדוקים פחות עם הקולנוע על שלל סוגותיו, ואינם מתחמקים ממסורת האמנות השביעית לספר סיפור – מסורת שהווידאו-ארט הרבה להתנגש בה מאז עלה לזירת האמנות. אלא שמספרי הסיפורים בתערוכה מתעקשים על הנרטיב תוך בנייה מורכבת שלו – מי על ידי מפגשים בלתי חופפים של תמונה ופס קול, מי בחזרה מסיטת משמעות על נושא בווריאציות, ומי ביבוא תרבויות ומראות זרים אל נוף או עלילה מקומיים.

נראה כי המונח הקטלוגי "מידות משתנות" ייטיב לתאר את נוכחותו של הדימוי המוקרן בתערוכה, לא רק בשל התלות המובנת מאליה של גובה ורוחב התמונה בגודל הקיר העומד לרשותה ובטכנולוגיה המפיקה אותה. האמנים מערערים גם על המידה הבלתי תלויה – אורך הסרט – בכך שהם מצליחים למתוח בין שתי הנקודות – ההתחלה והסוף – יותר מקו אחד.

גם מופעי הצילום בתערוכה מצליחים לכופף לתוך פריים בודד זמנים שונים; הם מתעתעים בסדר הטוב של הגוף; מגהצים עד דק עצם בעולם עד כי הוא שב להתנפח והופך לאובייקט חדש.

הציור, שהמסורת הארוכה שלו אחוזה בתורת המידות, שכן הצייר נדרש קודם כל אליהן – אל האורך והרוחב של מצעו, מתגלה כאן בשתי גרסאות המסרבות להרגיש בנוח במידות שנקבעו לו. פעם הוא כורע תחת כובד הדימוי, ופעם הדימוי כמעט ונשבר מעומס הצבע וסמיכות הכתמים.

בהמשך לאלה, אין זה מפתיע כי הפיסול, מדיה הנשענת עם כל כובד משקלה ושלושת ממדיה על ענייני מידה, נעדר כמעט כליל מהתערוכה. במופעם היחיד כאן, עצמים תלת-ממדיים מסרבים אף הם להיכנע לציון מידות מדויק, על ידי כך שהם צומחים מן הצילום, נובלים, נמסים ומתפרקים

כמו בבדיחה הוותיקה על הפרסי והמטבע שמחכה לו בפינת חדר עגול, כך משטה המבנה צנוע המידות במבקריו. הוא מתווה כיוון וסדר, אך מזמן לצופה הקפה אינסופית עד אובדן התמצאות. העיסוק במידות בציבור, מצוותה של התערוכה מִדַּיָּא, סובבת שלושה-עשר משתתפיה, הוא ללא ספק תובעני, אך לידיעת הפרסי, שכר בצידו.

תערוכות עבר:

פרוייקט מפלצתי
13.03.2017 - 23.02.2017

פרוייקט מפלצתי

11.11.2015 - 09.07.2015

מיני גולף בת ים

04.03.2014 - 07.11.2013

טובין

03.11.2012 - 11.10.2012

מִדַּיָּא

26.06.2010 - 06.03.2010

זמן ציפייה

13.02.2010 - 12.11.2009

יחידות

26.08.2009 - 25.05.2009

פקטורי

17.07.2008 - 17.04.2008

מובי מארח

01.09.2007 - 25.08.2007

וידאו מרינה