חיים דעואל לוסקי: צילום אופקי

אוצרת: אריאלה אזולאי

התערוכה בנויה סביב כתריסר מצלמות שחיים דעואל לוסקי בנה מסוף שנות השבעים ועד היום. אלו הן מצלמות ייחודיות שצמחו מתוך חקירה של גוף המצלמה המסורתי ומאמץ לחרוג ממנה. התערוכה מציגה את המבט הכפול שהמצלמות של דעואל לוסקי מגלמות: מחד, ביקורת הצילום האנכי והחד–מוקדי, שצמח עם הקפיטליזם והקולוניאליזם והתקבע כמכשיר ראייה נייטרלי שבאמצעותו מתבוננים בעולם מבחוץ, ומאידך, הצילום האופקי כמסגרת חלופית שבה יחסי החוץ והפנים אינם מתייצבים ואיתם גם היחסים בין צלם, מצולם וצופה.

הצילום האנכי מבוסס על המצלמה כקופסה שחורה שהעדשה הפעורה בחזיתה חוצה את העולם לשנים — זה שלפני המצלמה וזה שמאחוריה. בלחיצת כפתור הצלם מתכונן כמי שלוכד מתוך העולם תמונות של מושאים מובהקים ומזוהים. הצילום האופקי הוא הצעה לבחינה מחודשת של מרחב היחסים בין צלם, מצולם וצופה בו מתמקמת המצלמה, ופתיחה של שאלות שנדמה כאילו נסתם עליהן הגולל עם התמסדות הצילום. מהי מצלמה? כיצד היא מצלמת? מי אוחז בה? האם הוא הבעלים שלה? של הדימוי? מהו היחס בינה לבין העולם שאת רישומו היא אוספת לחיקה? מהו אור? האם הוא ישנו שם, נתון לנו מן המוכן, מזומן שנכתוב באמצעותו ומהו המרחב שבו הוא מתקיים?

כל אחת מן המצלמות שדעואל לוסקי בנה היא נסיון לחשוב אלמנט מסויים במצלמה המסורתית – עינית, לשכה אפילה, תריס, נקב, מצע ומנח, ולמתוח את אפשרויותיו לכיוונים לא צפויים. אלה מתגלים כאשר מעשה הצילום אינו כפוף לתכלית אחת ויחידה המאפיינת את הצילום האנכי – השגת תצלומים חדים, שמושאיהם מזוהים וקריאים באחת. כל אלמנט כזה שאותו דעואל לוסקי מבודד וחוקר מן היסוד, מאפשר להבין את עקרון הפעולה של הצילום באור חדש. התערוכה מזמינה את הצופים להתבונן מקרוב בעולם מכשירי הראייה שדעואל לוסקי בונה, באופני הפעולה שלהן, בשימושים השונים בהן, בסוגי התצלומים השונים שהם מאפשרות לייצר, באופיו של משטר הראייה הקיים ובמיגוון האפשרויות שנפתח כאשר כופרים באמונה שזהו משטר הראייה היחיד. המצלמות שדעואל לוסקי יוצר הן מעין מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.

עם המצלמות של דעואל לוסקי נעלמת הפנטזיה של נקודת המבט היציבה של הצופה ממנה העולם מופיע כאוסף של מושאים מובהקים. הצופה מוזמנת להשקיע מאמץ רב בניסיון לכייל את ההתבוננות בתצלומים שהנראה בהם מטושטש, מוכפל, מועצם, שדמות הצלם מופיעה בתצלומים עצמם יחד עם הסביבה שבתוכה המצלמה מוצבת, וההפרדות והמרחקים שאינם נשמרים מקשים על השימוש בקטגוריות מוכרות מן המוכן.

הקופסאות שדעואל לוסקי בונה עבור מצלמותיו שחורות ברובן, אך אלה אינן קופסאות שחורות. הן אינן מסתירות את הטכנולוגיה ומותירות את המשתמש עם כפתור לחיצה. הן אינן מארזים של מכשיר שאופן פעולתו מוכר ליצרן ולמפעיל, ואפשר להציגו וללמדו, בקלות יחסית, כדי להשיג תוצאות ידועות מראש. התצלומים שמצלמות אלה יוצרות אינם קריאים בהכרח, ואינם יכולים להיחשב כייצוגים מזוהים של אנשים, סביבה, חפצים או מצבים. המוּפשטות המסוימת שלהם נושאת עקבות של התנאים והסביבה בה נוצרו, והיא מזמינה התבוננות מחדש במבנה המפגש האמפירי עם העולם בלי להכפיף מראש את המפגש הזה להיגיון המשולש שמאפיין את תקופתנו ההופך את הדימוי למשאב, לקניין פרטי, ולאתר של שליטה ריבונית.

אם רואים במצלמה מכשיר שייעודו לייצר דימוי קריא המבוסס על הפרדה בין מבט שהינו חיצוני לעולם שנלכד בפריים באמצעות פעולת הצילום, התצלומים המיוצרים במצלמות של דעואל לוסקי "נכשלים" בקביעות. "כישלונם" של תצלומים אלה להפיק תמונה "קריאה" הוא ביטוי נוסף לאוטומטיות שבה הורגלנו כצופות לזהות בין צילום לבין דימוי מסוג מסוים. אופיים ה"לא קריא" של התצלומים מקשה על צמצום העולם למושאים מזוהים שאפשר לטעון לבעלות עליהם או לריבונות. משום כך בדיוק, אי–הקריאות שלהם מייצרת הזדמנות להנכיח יחס אחר בינינו לבין העולם שבו אנו מתקיימים, ולמנוע מאתנו לתפוס באופן אוטומטי את המפגש עם העולם המתקיים לעצמו כמו עסקה שנסגרה מראש, בתנאים מועדפים לאחד ונצלניים לאחר. הדימויים המיוצרים במצלמות של דעואל לוסקי מנכיחים מחדש את התנאים שבהם מתחולל אירוע הצילום כאירוע פתוח.

צילום: גל דרן, מתן מיטווך

תערוכות עבר:

פרוייקט מפלצתי
13.03.2017 - 23.02.2017

פרוייקט מפלצתי

11.11.2015 - 09.07.2015

מיני גולף בת ים

04.03.2014 - 07.11.2013

טובין

03.11.2012 - 11.10.2012

מִדַּיָּא

26.06.2010 - 06.03.2010

זמן ציפייה

13.02.2010 - 12.11.2009

יחידות

26.08.2009 - 25.05.2009

פקטורי

17.07.2008 - 17.04.2008

מובי מארח

01.09.2007 - 25.08.2007

וידאו מרינה